מאליק דיקסון, בריאן טולברט ואפילו דקאראי טאקר. לכל אחד מהשחקנים האלו היו רגעים ששינו את ההיסטוריה, את הקריירה, או את המסקנות לגבי משחק מסוים. בסוף הסטטיסטיקה בדרך כלל מתאזנת, וכמו שיש סלי ניצחון יש גם החטאות על הבאזר, אבל מה היה קורה אם אחת מהקליעות האלו הייתה מתחלפת עם החטאה ממשחק אחר?
סיטואציה שבקלות הייתה יכולה להיות אמיתית: יומיים אחרי גמר הגביע ב-2009, בריאן טולברט משוחרר מהפועל חולון. הוא היה חייב למסור במהלך האחרון. דרון וושינגטון חופשי מתחת לסל, טולברט מתעלם ממנו ולוקח זריקת התאבדות מהפינה ומחטיא, ומכבי חיפה זוכה בגביע המדינה. דני פרנקו מעדיף לא להמשיך לשלבי הפלייאוף עם שחקן לא אחראי, וטולברט בחוץ. שוב רק כמעט תואר לחולון, אחרי שכמה חודשים לפני כן מאליק דיקסון מחטיא זריקה שתי שניות לסיום וחולון קרובה אך לא מספיק, ובמקום שני תארים בפחות משנה, הם מקבלים רק מחמאות.
במקום כל התסריט הזה שכמובן לא קרה, הזריקה של מאליק דיקסון, שעד אותו רגע הקטע הכי מפורסם שלו בכדורסל היה בכלל הטחת כדור על הפנים של השחקן שמולו, נכנסה, והבנתי שאפשרי לראות שתואר האליפות הוא לא של מכבי תל-אביב, מה שלא קרה מאז שנולדתי עד אותה זריקה. גם הזריקה המשוגעת של טולברט נכנסה בעונה שאחרי, ופתאום במקום לשחק אחד על אחד, אני ועוד חבר במשך שבועות התאמנו וחיקינו את המהלך של טולברט במגרשי הכדורסל בתיכון.
מהלך שפחות זכור מסל הניצחון של דיקסון היה רק כארבע שניות קודם לכן, כשניקולה וויצ'יץ' במשחקו האחרון במכבי תל-אביב העלה את הצהובים ליתרון שכמעט הספיק לה לקחת את צלחת האליפות ההיסטורית מהידיים של חולון. המהלך המנצח של דיקסון הגיע אחרי שמכבי תל אביב ניצחה את חולון במפגש השלישי בעונה הסדירה. במשחק ההוא, היה לחולון כדור אחרון ביד, והם ניסו לעשות מהלך מהיר שינצח את המשחק - מהלך שלא צלח. בראיון אחרי המשחק מאמן הפועל חולון, מיקי דורסמן, נשאל "מה היה אמור לקרות במהלך האחרון שלא הצליח?" והוא ענה "אני לא יכול לספר לך. מאוד מאוכזב". ואולי דווקא ההפסד שקרה כמעט באותה סיטואציה במשחק בליגה הסדירה הביא בסופו של דבר לחולון את האליפות?
כ-13 שנים מאוחר יותר בליגה הלאומית, מכבי רמת גן אירחה את קריית אתא למשחק הראשון בסדרה על אליפות הליגה. למנצחת בסדרה לא הייתה אמורה להיות משמעות גדולה כי היו אמורות להיות שתי עולות לליגת העל. במשחק הראשון רמת גן נקלעה לפיגור, אך דקאראי טאקר קלע על הבאזר שלשה ששלחה את המשחק להארכה. האנרגיות והמומנטום עכשיו בצד הביתי של רמת גן, אחרי שנראה היה לפני רגע שקריית אתא הולכת לנצח. התחושה לאוהד הניטרלי היא שקריית אתא שבורים מזה, ופתאום רמת גן שוב פייבוריטית לקחת את המשחק הראשון בסדרה.
בסופו של דבר, השלשה הזאת של טאקר הייתה הדבר החיובי האחרון באותה עונה של רמת גן, כשקריית אתא מנצחת את המשחק ואת הסדרה כולה. לעומת זאת, אם השלשה האדירה הזאת של טאקר לא הייתה נכנסת, וקריית אתא הייתה חוגגת אליפות בדיוק כמו שקרה, יכול להיות שהיינו נזכרים בזריקה הזאת ואומרים "רמת גן בטוח הייתה מנצחת את המשחק ואת הסדרה אם זה היה נכנס. אין ספק בכלל". וזה מה שכיף בספורט - בניגוד למציאות, כאן הלא-נודע הוא הדבר הכי טוב שיש.
קרדיט לתמונות בכתבה: אלן שיבר, ברני ארדוב