במשחק כדורגל או כדורסל יש שתי מחציות, והפסקה ביניהן. הכל יכול להשתנות במחצית השנייה. אם אנחנו בפיגור, אפשר לחזור. אם אנחנו ביתרון, עברנו רק חצי ואסור לאבד ריכוז.
זה תמיד מחזיר אותי למשחק בין הלייקרס לסלטיקס ב-2008. משחק 4 בגמר, רבע שני. הלייקרס ביתרון 24. אני אומר לעצמי, טוב, אולי עדיף שאלך לישון, גם ככה לא אפסיד כלום. המשחק כבר גמור, יש בית-ספר מחר. אתעדכן כבר בבוקר, בטח ייגמר באיזה 40 הפרש.
קמתי בבוקר, התארגנתי, והייתי בדרך החוצה. נכנסתי לאחד האתרים כדי לבדוק את תוצאת הסיום ולא האמנתי. למה התמונה של ריי אלן? קרה לו משהו? כל כך הייתי בטוח שהלייקרס ניצחו שלא חשבתי שיש אופציה אחרת. מסתבר שהוא לא נח דקה והחזיר את הסלטיקס למשחק והם…. ניצחו? וואו. אולי טוב שהלכתי לישון. ואולי בעצם זה קרה בגלל שהלכתי לישון? לעולם לא נדע.
בעונה שאחרי, היה משחק של רמת גן מול הפועל חולון. רמת גן הובילה במחצית ב-21 הפרש מול האלופה, והיה נראה שהסיפור גמור. כבר ראיתי את המקרה שהיה עם הלייקרס חוזר על עצמו. כבר דמיינתי את הכותרות על כל שבריאן טולברט החזיר את חולון למשחק וכמו שהוא ידע לעשות במדי רמת גן, ניצח לבד את המשחק. הפעם לא לקחתי סיכון והמשכתי לצפות, כדי שלא יהיה סיכוי שחולון יחזרו למשחק. בניגוד ללייקרס, רמת גן ידעו לשמור על היתרון, וכרמלו לי שהיה פצוע ביד סיים עם 30 נקודות.
בתמונה העליונה: כרמלו לי שומר על היתרון של רמת גן במחצית השנייה, טולברט מסתכל מצד שמאל. אל תדאג, בריאן, תתרכז בתמונה השנייה - עוד שבוע וחצי אתה תיקח גביע בזכות שלשת ניצחון שלך.
קרדיט לתמונות: מנהלת ליגת העל בכדורסל, אלן שיבר